אפקט החממה הוא אפקט המתרחש כאשר פחמן דו-חמצני וגזים אחרים המצויים באטמוספירה העוטפת את כדור הארץ, אינם מאפשרים לחום הנפלט מן האדמה להמשיך אל החלל החיצון, אלא מקרינים את החום בחזרה - באופן המזכיר חממה חקלאית (אם כי שם שמירת האוויר החם ליד הקרקע היא האפקט העיקרי) - ושומרים בכך על טמפרטורה נוחה לקיום החיים בכדוה"א. בהיעדר תופעה זו הייתה הטמפרטורה על פני כדור הארץ צונחת למידת הקיפאון, ולכן אפקט החממה הוא תנאי חשוב ביותר לקיום החיים על פני כדור הארץ. המודל הוצע לראשונה על ידי הכימאי השבדי סוונטה אוגוסט אהרניוס. בשנים האחרונות ישנן עדויות מוצקות שעוצמתו של אפקט החממה עולה, בשל העלייה בריכוז גזי החממה (ובראשם הפחמן הדו-חמצני) באטמוספירה כתוצאה מפעילות האדם. כמו כן ידוע כי במאה השנים האחרונות עלתה הטמפרטורה הממוצעת בעולם ביותר מחצי מעלת צלזיוס והשנים האחרונות של המאה ה-20 היו בין השנים החמות ביותר שידעה האנושות מאז שהחלו למדוד טמפרטורות באופן שיטתי. כיום ישנה תמיכה רחבה בקהילה המדעית בהשערה שהתעצמות אפקט החממה קשורה להתחממות העולמית על כל תוצאותיה השליליות.

 

 

 

אנרגיה מתחדשת היא אנרגיה שמקורה בתהליכי טבע מתמשכים שאינם מתכלים כתוצאה מרתימת האנרגיה האצורה בהם. מקורות אנרגיה מתחדשים נבדלים ממקורות אנרגיה כגון דלק מאובנים (נפט, פחם וגז טבעי), ואנרגיה גרעינית, שהשימוש בהם כרוך בהקטנה משמעותית של מאגר האנרגיה הזמינה האצורה בהם. מקורות אנרגיה אלה כוללים בראש ובראשונה את האנרגייה הסולארית, ומקורות אנרגיה שמקורה באצירה של אנרגיה זו, כגון אנרגיית רוח ואנרגית מים; הפקת אנרגייה מתהליכים ביולוגים; אנרגיה גאותרמית שמקורה במאגר החום הפנימי של כדור הארץ; ואנרגיית גאות ושפל כתוצאה מכוחות המשיכה של הירח והשמש.

 פאנלים סולאריים לייצור חשמל - אנרגיה מתחדשת 

אקולוגיה היא ענף בביולוגיה החוקר את יחסי הגומלין בין האורגניזמים השונים לבין סביבתם ואת השפעותיהם של יחסי גומלין אלה על מגוון המינים ותפוצתם, ועל הסביבה עצמה. מקור המונח אקולוגיה הוא מהמילים היווניות: אקוס שפרושה "בית" ו- לוגוס שפרושה "תורה" או "למידה". כך ש"אקולוגיה" היא "חקר הבית", כשהבית הוא המקום בו אורגניזמים חיים — הסביבה. בבית גידול חשוב שיווצר איזון אקולוגי, זאת אומרת הגעה למצב בו מכלול המשאבים שווה למכלול הצריכה של כלל האורגניזמים בבית הגידול. איזון אקולוגי מופר בקלות רבה ומספיק להוציא גורם אחד, ביוטי או אביוטי כדי לערערו. לעתים, תגובות פיצוי מאפשרות לחזור לאיזון.

 

דלק מאובנים (דלק פוסילי בלועזית) הוא דלק הנוצר מהתאבנות של חומר אורגני בסביבה מחוסרת חמצן (אנאוקסית). תהליך ההיווצרות כולל קבורה של החומר האורגני, שקיעה ודחיסה אל מתחת לפני האדמה ו"בישול" (בטמפרטורה ולחצים ספציפיים) לאורך זמן. תהליך זה יוצר סוגים שונים דלקים מאובנים בהתאם לתנאי הסביבה שהופעלו על החומר: פחם, נפט או גז טבעי.

 

 

 

 

המשבר הסביבתי - העולם שרוי במשבר. המשבר שאנו מדברים עליו איננו משבר פוליטי או מדיני, הוא אינו קשור במישרין לקרן המטבע העולמית, לשלום במזרח התיכון או למלחמת הדתות. המשבר קיים בכל העולם שמקיף אותנו ומשפיע עלינו ברמה המקומית יותר מכל משבר אחר, גם אם נדמה לנו שאיכות החיים שלנו נפלאה. רק צריך להביט סביב. הרבה אירועים, שכל אחד נתפש בעינינו כאירוע בפני עצמו, קשורים בעצם אחד לשני ומהווים חלק מסיפור אחד גדול. גלי חום קיצוניים, הצפות במרכזי הערים, עליה במספר הסופות ובעוצמתן, זיהומי קרקע, זיהומי אוויר, מחסור במי שתיה, התפרצויות של מחלות חדשות וחשוכות מרפא, התגברות קוצר נשימה כרוני, עוני ורעב מעבר לפינה, עצים ובעלי חיים נדירים שנעלמים מן הנוף. המשבר בעיצומו. התעלמות והתנהגות כאילו "עסקים כרגיל" רק משום ש"אצלי הכל בסדר" לא יפתרו את הבעיה. התחממות כדור הארץ, זיהום, מחלות והיכחדות מינים אינם בעיות רק של עניים או של אלה שאינם דואגים לעצמם, אלא בעיות של כולם. יתרה מזאת, חלקן הגדול של הבעיות שנתפסות כחלק מן המשבר הסביבתי נגרם דווקא בגלל הפיתוח המסיבי, במיוחד בחמישים השנים האחרונות, בעולם המכונה "מפותח". אימוץ דגם פיתוח זה בעולם "המתפתח" מחריף מאוד את הבעיות ועוד עתיד להחריפן בהרבה. לאור הנכתב לעיל, הוגדרו עקרונות שמנחים כיצד לעבור לדגם של פיתוח ותכנון בר קיימא. משפט המפתח "חשוב עולמי, עשה מקומי" (Think Global, Act Local) מהווה את הבסיס לעשיה. הוא קורא לשינוי גישה תוך שימת דגש על האחריות של כל אחד ואחת מאיתנו כלפי הדורות הבאים, וכלפי הנפגעים מדגם הפיתוח בדור הנוכחי.

התחממות עולמית הוא מונח המשמש לתיאור העלייה שנצפתה בשנים האחרונות בטמפרטורה הממוצעת של האטמוספירה ושל האוקיינוסים של כדור הארץ. הדעה הרווחת בקהילה המדעית הינה כי רוב העלייה נובעת מפעילות אנושית הגורמת לאפקט החממה. הכמויות הגדלות של פחמן דו חמצני ושל גזי חממה אחרים המשוחררים על ידי הבערתם של דלקים מחצביים, בירוא יערות, חקלאות ופעולות אנושיות אחרות, הם הגורמים העיקריים של ההתחממות. אפקט החממה הטבעי שומר על טמפרטורת כדור הארץ, וגורם לה להיות חמה יותר בכ-33 מעלות צלזיוס ביחס למצב ללא אפקט זה; תוספת של פחמן דו חמצני לאטמוספירה, ללא שינויים אחרים, גורמת לעלייה בהשפעתו של האפקט ובכך תהפוך את פני השטח של כדור הארץ לחם יותר. שינוי הטמפרטורה הינו רק היבט אחד של נושא רחב יותר של שינויי אקלים. הדעה המדעית על שינויי אקלים, כפי שבאה לידי ביטוי על ידי "הפנל הבינממשלתי לשינויי אקלים" של האו"ם (IPCC) וכפי שאומצה באופן מפורש על ידי האקדמיות המדעיות הלאומיות של מדינות הג'י 8, היא שהטמפרטורה העולמית עלתה ב 0.6±0.2 מעלות צלזיוס מאז סוף המאה ה-19, וכי ככל הנראה "רוב ההתחממות שנצפתה ב-50 השנים האחרונות מיוחסת לפעילויות אנושיות" . דבר זה צפוי להוביל לשינויי אקלים נוספים הכוללים את עליית פני הים, וכן שינויים בכמויות ובדפוסים של משקעים. שינויים אלו עלולים להגדיל את התדירות ואת העוצמה של אירועי מזג אוויר קיצוניים כמו שטפונות, בצורות, גלי חום והוריקנים, לשנות את התנובה החקלאית, לגרום לנסיגה בקרחונים, להקטין את כמות המים הזורמים בנחלים בקיץ, או לתרום להכחדות ביולוגיות.

 

מגוון ביולוגי - המונח "מגוון ביולוגי" (Biodiversity) מתאר את שונות החיים הגדולה על פני האדמה. זהו מגוון האורגניזמים (יצורים חיים) מכל מקור (יבשתי, ימי, מימי או אחר), ומגוון המערכות והתהליכים האקולוגיים התומכים בהם. המונח כולל בתוכו את המגוון בתוך המינים (מגוון גנטי בין פרטים בני אותו מין), את המגוון בין המינים (מגוון המינים, הסוגים, המשפחות וכדומה), את מגוון המערכות האקולוגיות ויחידות הנוף ואת עושר בתי הגידול והתהליכים האקולוגים הטבעיים המתקיימים במערכות האקולוגיות. מאז המאה ה-20, המאופיינת בעליה ברמת החיים, מאוימים מינים ומערכות אקולוגיות יותר מאי פעם בהיסטוריה המתועדת. בישראל, שבה מגוון ביולוגי עשיר, שרויים כיום בסכנת הכחדה 60 מיני בעלי חיים: דגים, דו-חיים, זוחלים, עופות ויונקים. כ-70 ממיני הצמחים, המהווים כ-3% מכלל סוגי הצמחים בארץ ישראל, לא נמצאו מאז שנות החמישים.חשיבות המערכות האקולוגיות לאדם ניתנת לסיווג לשלושה היבטים:

1. שירותים אקולוגיים - חשוב להבין שהיצורים החיים הם שיוצרים את תנאי החיים הנדרשים על מנת לקיים חיים כפי שאנו מכירים אותם. המערכות האקולוגיות שומרות על הרכב הגזים של האטמוספירה שלנו, ובכך תורמות לייצוב האקלים. היצורים החיים מטהרים את האוויר ואת המים, יוצרים אדמה ומגבירים את פוריותה, ממתנים סחף ושטפונות, מאביקים צמחיה חקלאית וטבעית. יש לנו נטיה להתייחס לכל השירותים האקולוגיים הללו ולרבים אחרים כאל מובן מאליו, אך בלעדיהם לא נוכל להתקיים. יש להם גם ערך כלכלי רב. לפי אחד החישובים, הערך הכלכלי של המערכות האקולוגיות העולמיות מגיע לכ-33 טריליון דולר לשנה - הרבה יותר מהתל"ג העולמי. אך לרבות מהמערכות האקולוגיות אין כל תחליף טכנולוגי ולא יתכנו חיים בלעדיהן. במקרה זה לחישוב הכלכלי אין משמעות.
2. תועלת כלכלית - הפקת מוצרי חקלאות, רפואה ותעשיה מהמגוון הביולוגי וניצול ערכי טבע ונוף לתועלת כלכלית.
3. ערך רוחני - המגוון הביולוגי תורם תרומה לנפש האדם: אסתטיקה, אומנות, דת, תרבות, חינוך, נופש וספורט.

 

נחלת הכלל היא רכוש של כלל הציבור. נכס שאינו נמצא בבעלותו של אף אדם אינדיבידואלי. נחלת הכלל מתייחסת לנכסי טבע כמו אוויר, מים, שטחים ציבוריים ולנכסי ידע ותרבות. חז"ל השתמשו במושג "רשות הרבים" במשמעות דומה.

NIMBY (קרי: נימְבּי), ראשי תיבות של Not In My Back Yard, כלומר "לא בחצר האחורית שלי", הוא כינוי להתנגדות של תושבים להקמתו של מוסד ציבורי חשוב (אך מטריד) בסמוך לביתם, מחשש שהדבר יפגע בערך בתיהם. הכל מסכימים שהחברה אינה יכולה להתקיים ללא מוסדות ציבוריים כגון בתי ספר, בתי אבות, מתקנים לטיפול בפסולת וכדומה. הבעיה היא שמוסדות ומתקנים כאלה מלווים במטרדים מסוגים שונים, כגון מטרדי רעש, ריח, קונוטציה לא נעימה וכדומה, ולכן הכול שמחים להקמתם, אך מעדיפים שיוקמו בשכונה אחרת, בעיר אחרת ולעתים - במדינה אחרת (כאשר מדובר בסילוק של פסולת גרעינית, למשל). גישת NIMBY מעמידה במבחן את אנשי הציבור (ראש עירייה, שר וכדומה) שצריכים לקבל החלטה בעניין מיקומו של המוסד הציבורי השנוי במחלוקת, ולעתים חולפות שנים עד שמתקבלת החלטה בעניין זה. לפי תיאוריות חברתיות חדשות מיקום אתרי NIMBY מנציח מצב של שכונות ושל ערים. לפי מבחן זה, מחולקים מבני הציבור לכאלו שמטרידים (NIMBY) ולכאלו שמעלים את ערך השכונה (non-NIMBY).

 

פיתוח בר קיימא הוא פיתוח אשר יכול להתקיים זמן רב ביותר באותו אופן, מכיוון שהוא אינו פוגע בבסיס המשאבים שעליהם הוא נשען. פיתוח בר קיימא הוא פיתוח העונה על צורכי הדור הנוכחי מבלי להתפשר על יכולתם של הדורות הבאים לענות על צורכיהם. פעולות שאנו מבצעים היום משפיעות גם על הדורות הבאים, לטוב ולרע. על מנת להבין כיצד אנו משפיעים על הדורות הבאים, יש לבדוק מה טווח הזמן של ההשפעות הסביבתיות של כל אחד מאתנו. בפיתוח בר קיימא, ניצול המשאבים נעשה בקצב המאפשר לתהליכים הטבעיים לחדש את המשאבים שנוצלו. פיתוח זה מגביל את יכולת הצמיחה שלו לפי כמות המשאבים והתחדשותם על פני כדור הארץ, ודואג לטפח את המערכות הטבעיות שמספקות לנו ישירות או בעקיפין את מרבית המשאבים הללו. זהו פיתוח מתוכנן והוא אינו יוצר בסביבתו מפגעים לא-הפיכים. גם במקומות אחרים שמופיעה בהם המילה "בר-קיימא" (סביבה בת קיימא, חקלאות בת קיימא, תחבורה בת קיימא, תיירות בת קיימא) הכוונה היא למהות, להתנהגות או לאורח-חיים שיכולים להתקיים כפי שהם לאורך זמן בלי לקרוס. לעתים ניתן למצוא בהקשר פיתוח בר קיימא את המילה "קיימוּ‏ת".

 

תרבות הצריכה, היא מושג המשמש מבקרים חברתיים שונים לתיאור התנהגות צרכנית אופיינית, בעיקר בעולם המערבי. תרבות הצריכה, אינה רק תאור של תרבות צריכה במקום מסוים אלא מושג ביקורתי המשלב בתוכו ביקורת על האידאולוגיה והפרקטיקה של הקפיטליזם ועל התנהגות הסקטור התאגידי. טענה זו הינה חלק מניתוח חברתי המצביע על כך שתרבות הצריכה של ימינו מנותבת על ידי תאגידים גדולים לצריכה אישית מוגזמת ועיוורת. כמו כן, הביקורת מצביעה על כך שהכלי העיקרי בידי אותם תאגידים לשינוי התודעה הצרכנית שלנו, הוא הפרסום.